• סיפור הקונדילומה של רועי

    רועי הוא בחור תל אביבי צעיר שהתמודד בהצלחה עם מקרה של קונדילומה ברמת חומרה בינונית.
    בהחלטה לא קלה הוא החליט לפתוח את סיפורו כדי לעזור לבנים ולבנות שמתמודדים עם מקרים דומים, ולהראות להם שהם לא לבד.
    להמשך הסיפור של רועי לחצו כאן

  • צור קשר

    מאות אנשים בישראל - נשים וגברים סובלים מיבלות באיבר המין מידי שנה. צרו קשר עם מרפאתו של ד"ר וקסלר בטופס מימין, והתחילו לטפל עוד היום.

    להמשך...

  • פפילומה

    פפילומה היא מחלת המין הנפוצה ביותר בעולם המערבי בימינו. נגיף הפפילומה פוגע פעם אחת לפחות בכ-80% מהאוכלוסיה, נשים וגברים כאחד, עד גיל 60.

    להמשך...

סיפור הקונדילומה של רועי

רועי הוא בחור תל אביבי צעיר שהתמודד בהצלחה עם מקרה של קונדילומה ברמת חומרה בינונית.
בהחלטה לא קלה הוא החליט לפתוח את סיפורו כדי לעזור לבנים ולבנות שמתמודדים עם מקרים דומים, ולהראות להם שהם לא לבד.

istock_000007256206xsmall

הקונדילומה של רועי

שלום לכולם, שמי רועי ואני רוצה לספר את "סיפור הקונדילומה" שלי. החלטתי שאני רוצה לעשות את הצעד הזה, ולשתף אנשים אחרים במה שאני עברתי, בעיקר בגלל שבזמן שזה קרה, הרגשתי מאוד לבד, כאילו אני האדם היחיד בארץ שעובר את זה. בזמנו נכנסתי לאינסוף סרטים של "למה זה מגיע לי", ו"אף אחד לא ירצה לגעת בי יותר בחיים" ואני מוכן לעשות הרבה כדי שאנשים אחרים לא יגיעו למצב שאני הגעתי אליו – בעיקר מהבחינה הנפשית. זה פשוט לא שווה את זה.
אני בחור בן 25 מתל אביב, הומוסקסואל, שאוהב לבלות ולעשות חיים, הסיפור שלי התחיל לפני כשנתיים, כאשר בזמן שהתקלחתי שמתי לב שצמח לי משהו קטן באיזור פי הטבעת. בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות כלל, וחשבתי שזה סתם איזה כפל עור קטנטן, אלא שהזמן עבר ואחרי כמה שבועות שמתי לב שהמשהו הקטן הזה גדל עוד קצת ועוד קצת, באותה התקופה התחלתי לצאת עם בחור חדש, וממש פחדתי שהוא ישים לב ל"דבר הזה" שיש לי באיזור הזה. אני אדם די ביישן בכל מה שקשור לחדר המיטות, ועכשיו כשהבחנתי בקיומה של התוספת הקטנטנה שצמחה לי דווקא שם, הפכתי לביישן עוד יותר. הימים עברו, עדיין לא ממש הבנתי מה יש לי שם, אבל גם לא חשבתי ללכת לרופא. יום אחד הייתי בבית של הבחור שאיתו יצאתי, והוא פתאום אמר לי משהו כמו "אתה יודע שיש לך משהו מוזר שם מאחורה?".
זהו… באותו הרגע התחילה ההיסטריה. אם הוא גם שם לב לזה, זה בטוח משהו לא בסדר. המצאתי משהו והלכתי מיד הביתה, ונכנסתי לאינטרנט. בהתחלה חיפשתי "בליטה בפי הטבעת" ולא מצאתי שום דבר. אח"כ חיפשתי "גידול בפי הטבעת" ומצאתי דברים מפחידים בטירוף. לאחר חצי שעה שבה הייתי בטוח שגורלי גזר עליי מוות בעינויים מסרטן בפי הטבעת, שמתי לב למונח קטן שנקרא "קונדילומה". הבנתי שזה גידולון קטן כזה שמופיע אצל גברים בעיקר על איבר המין או בפי הטבעת, ושזה בעצם נובע ממחלת מין שנקראת "פפילומה". אני?! מחלת מין?! איך לעזאזל זה קרה? אני הרי תמיד נזהר, תמיד משתמש בקונדום וחי בחרדה מתמדת מאיידס, וחוץ מזה, אם זו מחלת מין, איך זה שבחיים לא שמעתי עליה? החלטתי שאני חייב למצוא תמונות של הקונדילומה הזאת, כדי לראות אם זה מה שיש לי. חיפשתי שוב, הפעם "קונדילומה תמונות" וחשכו עיניי. תמונות מפחידות של אנשים עם הררים של גידולים בעור. טוב, באותו השלב החלטתי שאני חייב לראות מה הולך לי שם מאחור… לקחתי מראה קטנה והתחלתי להתקפל, עד שהצלחתי למצוא זווית שאוכל לראות בה משהו. ראיתי מין תוספת עור קטנה, בגודל שני מילימטר, בטח לא את מה שהיה בכל אותן תמונות מפחידות. אבל מה שכן, מצאתי תמונה שהראתה מקרוב מישהי שהיו לה כמה קונדילומות קטנות באיזור איבר המין, וזה היה נראה בערך כמו מה שהיה לי. יום למחרת כבר הייתי אצל רופאת העור שלי.
כשהגעתי לרופאת העור שלי, שכבר מכירה אותי מכל מיני נקודות חן שהורדתי, ומשחות לחצ'קונים שהיא רשמה לי, הרגשתי ממש לא נעים. איך אני אגיד לה מה יש לי? טוב, החלטתי שאני סופר עד שלוש ואומר. אחת, שתיים, שלוש… ו-"תקשיבי, אה… זה קצת לא נעים, אבל…", ואז היא קטעה אותי ואמרה לי בחיוך: "נו? מה כבר צמח לך עליו?". טוב, חשבתי לעצמי, לפחות הקרח נשבר קצת. "זה לא בדיוק עליו… זה יותר מאחורה…" אמרתי לה. "תראה לי. אין לך מה להרגיש לא נעים". נשכבתי על בטן והורדתי את המכנסיים והתחתונים קצת כדי שהיא תוכל להסתכל. היא ראתה מיד את מה שצמח לי, ואמרה את המשפט המרגיע היחיד ששמעתי מאז שהתחילה ההיסטריה הזאת: "זהו? זה קונדילומה, יש את זה לכולם, אני שורפת לך את זה בשנייה". לכולם? מה לכולם? איך לכולם? אם יש את זה לכולם איך בחיים לא שמעתי על זה? בכל מקרה, היא לקחה אקדח כזה שמכוון לבלון של חנקן נוזלי וכיוונה לי ישר לטוסיק ו…לחצה.
אייייייי… זה היה קר, בשנייה הראשונה לא הרגשתי כלום חוץ מקור. אחרי כמה שניות זה התחיל לכאוב, משהו כמו סיכה שדוחפים לך שמה… ממש לא נעים… גם לא נורא.
זהו, לבשתי את התחתונים והמכנסיים וסוף סוף התכוננתי ללכת משם. לפני שהלכתי היא אמרה לי שאני אשים לב שזה לא חוזר, כי הקרציות הקטנות חוזרות לפעמים. אוף, כמה שהיא צדקה. בכל מקרה, היא אמרה שכדאי שאבדוק גם את הבחור שאיתו אני יוצא, כי בדרך כלל הדברים האלה לא מופיעים רק אצל אחד מבני הזוג.
באותו היום התנהגתי כרגיל, הרגשתי מין כאב מציק כזה בטוסיק אבל לא מעבר. אפילו הלכתי להתאמן בחדר כושר. אחרי כמה ימים הקונדילומה פשוט נעלמה מעצמה. כשחזרתי הביתה ונפגשתי עם הבחור שמתי לב פתאום שיש לו כמו גידולונים קטנטנים, אפילו יותר קטנים ממה שהיה לי, רק שלו היה את זה על איבר המין. וואו, איך לא שמתי לב לזה קודם. יום אחר כך הלכתי איתו אל אותה הרופאה, שהתענגה על ה"איך ידעתי"… היא שרפה גם לו את כל הגידולונים הקטנטנים האלו לקול זעקותיו. גם אצלו זה פשוט נעלם אחרי כמה ימים, אבל אחרי מספר חודשים זה חזר, ואז הוא כבר יצר קשר עם מרפאה בתל אביב שמסירה את הקונדילומה בלייזר, והסיר אותה שם. גם שם לא היה תענוג גדול לפי התאור שלו.
המשכנו לצאת. מאותו הזמן כל יום הייתי בודק את עצמי, כדי לוודא שהקונדילומה לא חזרה. מה זה בודק? הייתי ממשש את האיזור במקלחת לראות אם אני מרגיש משהו חריג. כחודש אחרי שרופאת העור שרפה לי את הקונדילומה, הרגשתי שזה חזר.
הלכתי שוב לרופאת העור ואמרתי לה שכדאי שנבדוק. היא מיד אמרה – "לא נורא, אם זה חזר נשרוף את זה שוב." היא בדקה אותי, ואמרה שהפעם זה לא כמו פעם שעברה, שיש כבר כמה ושהם יותר מידי עמוקים בפנים. פאק… מה עכשיו? מיד עלו לי בראש התמונות המלחיצות מהאינטרנט.
היא נתנה לי הפניה לכירורג-פרוקטולוג, ואמרה לי שהוא יצטרך להוריד לי את זה בדרך אחרת – או בלייזר או במין מחט חשמלית כזאת, אבל זה יצטרך להיות עם הרדמה. בשלב הזה התחלתי לחפש כירורג שעושה את הדבר הזה בלייזר. לייזר תמיד נשמע יותר טוב. מצאתי איזה רופא שמקבל רק בכפר סבא שעושה את זה. לא נורא. נסעתי לכפר סבא, שיקרתי לפקידה שפקידה אחרת אמרה לי שאני יכול לבוא בלי תור, ונכנסתי אליו. הוא בדק אותי, ואמר שאפשר להוריד את כל מה שהולך לי שם בלייזר, ושאני צריך לקבוע תור לניתוח באיכילוב. שמחתי והייתי עצוב באותו הזמן. מצד אחד הגועל נפש זה חזר, ועוד איך חזר. מצד שני, הצלחתי למצוא רופא שעושה את ההסרה עם לייזר ועוד באיכילוב. סטייל… ואז נחשפתי לשירותי הרפואה הנפלאים של מדינת ישראל. התור לניתוח נקבע לי לשמונה חודשים מאוחר יותר.
מה?!?!?!?! מה שמונה חודשים?!?!?! אני לא מוכן להסתובב עם הדברים האלה אפילו שבוע!!! מה פתאום שמונה חודשים?!?!?! ניתקתי את הטלפון עם הפקידה החצופה. שוב חזרתי לנקודת ההתחלה. אין רופא, אין לייזר, אין איכילוב, ובטח שאין סטייל. יש רק קונדילומה. איכס.
פשוט תסכול. תסכול ופחד. פתאום הרגשתי כל כך לבד. לא רציתי לספר להורים שלי, הם עוד פעם יתחילו עם כל מיני קטעים של "למה בחרת באורח החיים הדוחה שלך?" רק זה חסר לי עכשיו. לא רציתי לספר לאף חבר שלי, ממש התביישתי. לא רציתי שאנשים ידעו לא שיש לי מחלות מין, ולא שצומח לי משהו בטוסיק. רק הבחור ידע. וגם איתו ממש לא היה לי כוח לדבר.
בשארית הכוח התקשרתי למוקד זימון התורים של קופת החולים וביקשתי טלפון של פרוקטולוג (רופא תחת) שמקבל בתל אביב. הפעם התקשרתי, לא סתם הופעתי, ודווקא הצלחתי לשכנע את הפקידה שיקבלו אותי מיד. תוך כמה דקות כבר הייתי בחדר ההמתנה של הרופא, שם התייבשתי והתביישתי שעה וחצי. הרופא בדק אותי. כן, הרופא השלישי שמסתכל לי על הטוסיק ביומיים האחרונים, כנראה שביישן אני כבר לא אהיה אחרי הזמן הזה.
הוא אמר לי שהוא יכול לנתח אותי, אבל עםהמחט חשמלית, ולא עם לייזר. הוא אמר שהוא עושה את הניתוחים האלה באיזה בית חולים פרטי בתל אביב, שהוא יצליח למצוא לי תור מהר ושאני לא אדאג, הוא כבר עשה את הניתוח הזה למלא אנשים, כולל למישהו שיושב עכשיו מחוץ לדלת. גם כן סודיות רפואית… אגב, את האדם שישב מחוץ לדלת אני עדיין רואה פה ושם במסיבות, או סתם ברחוב, ותמיד אני חושב על שותפות הגורל שיש בין שנינו ורק אני יודע עליה.
הניתוח נקבע לשבועיים אחר כך. לא מספיק מהר לטעמי, אבל יותר טוב משמונה חודשים. לייזר לא יהיה כבר. גם לא סטייל. אולי הקונדילומות לפחות ילכו.
ביום הניתוח הגעתי בשעה שבע בבוקר לבית החולים הזה, באתי עם הבחור שיצאתי איתו, למרות שכבר תכל'ס ממש הרגשתי שזה כבר לא זה. לא יכולתי לסיים את זה עכשיו. אגואיסטי מצידי, אני יודע. אבל לא רציתי לשתף אף אחד עכשיו בזה שאני עובר ניתוח להסרת קונדילומה מהתחת. גם ככה הייתי לחוץ. לא נורא שיבוא הוא. חיכינו בחוץ שעתיים וחצי ובסוף הכניסו אותי למין חדר אישפוז כזה. לבשתי פיג'מה מגוחכת, מהסוג שנראית כמו שמלה כזו שכשאתה עומד רואים לך את כל הגב והטוסיק. אחרי עוד איזה שעה של המתנה נתנו לי כדור הרגעה, והכניסו אותי לחדר הניתוח. הרופא המרדים נתן לי שתי אפשרויות – הרדמה מלאה או הרדמה חלקית, רק של החלק התחתון של הגוף. אני כמובן חשבתי על הרדמה מלאה. מה אני צריך עכשיו להיות ער בזמן כל הסיוט הזה? אבל אז המרדים הסביר לי שאם אני בוחר בהרדמה מלאה אז אני מתעורר וכואב לי, ובהרדמה חלקית האילחוש פוחת באופן הדרגתי יותר. לקחתי את ההרדמה החלקית. לא נראה לי שיש משהו יותר מפחיד מלהתעורר ולמצוא את עצמך במקום לא ידוע ועם כאבים.

נכנסתי לחדר הניתוח, שבו שררה טמפרטורה ידידותית מאוד של כמינוס ארבעים מעלות, והשכיבו אותי על הבטן על מיטת המנתחים. חצי הגוף התחתון שלי הורדם ולא יכולתי יותר להזיז את הרגליים. הרופא שאותו כבר הכרתי הופיע, ובירך אותי לשלום. הוא לקח את המכשיר שאיתו יבצע את הניתוח והתחיל להתעסק לי שם מאחורה. לא הרגשתי כלום חוץ מתחושה עמומה כזאת, כאילו משהו נוגע לי קלות שם. כעבור מספר שניות התחיל צליל של בזזזזזז חשמלי כזה, וריח של שרוף התפשט בחדר. לקח לי כמה שניות להבין שהדבר ששרוף הוא בעצם הטוסיק שלי.
כעבור מספר דקות לא גדול, הועברתי לחדר ההתאוששות, ובו כל כמה דקות הגיעה לכיווני אחות ובדקה האם ההרדמה של חצי גופי התחתון כבר עברה, היא עשתה זאת ע"י כך שביקשה ממני לנסות להזיז את אצבעות הרגליים שלי, בעשר הדקות הראשונות ללא כל הצלחה, מה שהיה די מפחיד, בכל זאת לא להצליח להזיז את הרגליים גורר תחושה של חוסר אונים של ממש.
לאחר שההרדמה חלפה בחלקה, והצלחתי להזיז קצת את הרגליים הועברתי לחדר אישפוז, ושם חיכה לי מר בחור… הייתי עדיין מעורפל ממה שעבר עליי, בתוך מצב כזה של ספק ישיבה ספק שכיבה במיטה, בהייה בקיר ומחשבות על מר גורלי. לפחות לא הייתי לגמרי לבד כבר. כעבור כמה דקות של טשטוש נרדמנו שנינו. אני על המיטה, והוא – על הכורסה לידי, כשכשעה אח"כ התעוררתי עם כאב מציק במקום בו התקיים הניתוח. כאב שהתחיל להתחזק. אח שעבד שם, שבאופן שהיה לחלוטין ברור לכל השתייך גם הוא לקהילה הגאה נתן לי אופטלגין כדי להקל על הכאב, כמה דקות אח"כ הוא בא אליי שוב ובתנועה מהירה שם לי מעין תחבושת מגולגלת באיזור המנותח. עוד אחד שמתעסק לי שם… ביישן אני כבר באמת לא אהיה יותר.
בשעה שתיים בצהריים שוחררתי מבית החולים והלכתי בקושי לאוטו שהסיע אותי לדירה שלי בתל אביב. הרופא אמר לי לפני השחרור שיהיו לי כאבים, ושכדאי לי לקחת מפעם לפעם אופטלגין כדי להקל עליהם, להשתדל לאכול כמה שפחות ירקות וסיבים כדי שלא תהיה לי הרבה צואה, ולקנות בבית המרקחת שמן פרמין כדי לרכך את היציאות. כשהגעתי הביתה עם הבחור שלי לא עשיתי כלום חוץ מפשוט לשכב במיטה ולבהות בתקרה. הוא כמובן נרדם בערך שתי דקות אחרי שהגענו הביתה, ונשארתי אני לחשוב על מה שהיה, ולסבול מכאבים עמומים ומציקים. לפנות ערב הכאבים פשוט התחילו להיות בלתי נסבלים. כלומר, לא בלתי נסבלים במובן של חזקים מאוד, אלא במובן של עוד שניה אני פשוט משתגע, מה שגרם לי לחשוב על פתרון מקורי – לקחתי בקבוק וויסקי שהיה לי בבית ופשוט התחלתי לשתות ממנו עד שהשתכרתי קצת. אני לא יכול להגיד שאני ממליץ לכל מי שקורא את הסיפור הזה להתמודד עם כאב באמצעות שתיית אלכוהול, אבל אני מודה שזה מה שאני עשיתי, וזה אפילו די עזר.
בעשר בלילה קרה האסון הגדול. הרגע ממנו חששתי. הרגשתי שאני צריך ללכת לשירותים. אני לא יודע אם אתם באמת רוצים לדעת איך מרגיש אדם שעשו לו ניתוח בפי הטבעת כשהוא עושה קקי, אתם יכולים לשאול כל אדם שעבר ניתוח טחורים, אבל תאמינו לי, אחיי ואחיותיי, זה לא נעים. זה הרבה יותר גרוע מלא נעים. זה כואב רצח. ישבתי בשירותים ופשוט בכיתי. הכאב הפיזי הנורא והתחושה המעיקה של איך הגעתי לשפל הזה פשוט שברו אותי. הכאב הנורא נמשך לא פחות מארבעים וחמש דקות, בהם הספקתי לבכות, לקלל, לקחת שני כדורי אופטלגין ולהוריד עוד כמה כוסיות וויסקי.
אחרי הכאבים חזרה אליי הבושה. פתאום נחתה עליי הכרה חדשה שאני מדבק, ועד איזשהו תאריך לא ידוע שבו הגוף שלי יתחסן כנגד הנגיף הזה כל אדם שיגע בי בצורה מינית, חשוף לסבל הנורא שאני עברתי באותו היום ובכל התקופה האחרונה. הבחור שהייתי איתו כבר השלים עם הידיעה הזו, אבל פתאום הרגשתי מאוד כבול. הוא אמנם יודע ומקבל, טוב הרי הוא גם יודע שיש סיכוי שבכלל נדבקתי ממנו, אז אוי ואבוי אם הוא לא יקבל. אבל מה יהיה הלאה? הרי ידעתי שאני רוצה לסיים את הקשר הזה בקרוב, ומה אחר כך? אני לא אוכל לעשות שום דבר עם אף אחד? איך מתמודדים עם דבר כזה? אני אמור להזהיר כל אדם שאני רוצה לצאת איתו, היי, תיזהר, אני מדבק?
משום מה באותו הרגע עלתה לי בראש תמונה של האח מבית החולים בו הייתי, הוא גיי, הוא עובד במחלקה הזאת, בטח הוא ידע מה להגיד לי. יום למחרת התקשרתי למחלקה בבית החולים וביקשתי לדבר איתו. הוא היה עסוק והבטיחו לי שהוא יחזור אליי. הוא אכן עשה זאת, בערך שבע שעות מאוחר יותר, אבל בכל זאת, זאת הייתה טובה, הוא הרי לא אמור לתת תמיכה נפשית לכל מיני נפגעי מחלות מין למיניהם. שיתפתי אותו בהתלבטות שלי – איך מתמודדים עם המצב הזה של להרגיש שאתה מדבק. אחרי שבילבלתי לו את המוח כמה דקות, הוא פשוט אמר לי: "למה אתה מטריד את עצמך כל כך ממשהו שגם ככה יש אותו לכל תל אביב? כולם כבר גם ככה נגועים בזה, לחלק צומחות יבלות ולחלק לא, אבל גם ככה לכולם כבר יש את הנגיף הזה". אמרתי לאח תודה וניתקנו את השיחה. לא הרגשתי יותר טוב.
השבוע הראשון אחרי הניתוח היה סיוט. סבלתי מכאב, אמנם הולך ופוחת כל הזמן, אבל בעיקר בזמן ואחרי שהלכתי לשירותים. הייתי מגיע למצב שבכל פעם שהרגשתי שאני צריך ללכת לשירותים, לקחתי כדור אופטלגין מראש, המתנתי כמה דקות, ורק אז נכנסתי לשירותים. הכאב המשיך להיות חזק בטירוף ובחצי שעה שאחרי שיצאתי משם, פשוט הייתי נשכב על המיטה ובוכה מכאב. הכאבים האלו הפכו לנסבלים בשבוע השני, ונעלמו לחלוטין רק כחודש אחרי הניתוח.
בערך חודשיים אחרי הניתוח אזרתי אומץ ונפרדתי מהבחור. הרגשתי הקלה, אבל זה כבר לא ממש קשור לעניין סיפור הקונדילומה אותו אני מנסה לספר לכם כאן.
שלושה חודשים אחרי הניתוח הקונדילומה חזרה שוב. כן.

בבדיקה אצל הרופא שניתח אותי הוא מצא שתי קונדילומות חדשות. הפעם הוא אמר לי שהן יחסית בחלק החיצוני של פי הטבעת ולכן אני יכול ללכת להסיר אותן בלייזר אצל גניקולוג שעובד בקופת החולים. כמובן שיצאתי מהמרפאה בדיכאון מטורף, תוך כדי שאני מדמיין את הכאבים הנוראים שעברו עליי בפעם הקודמת. בדרך הביתה מצאתי את עצמי מתקשר וקובע תור אצל גניקולוג. כמה נמוך אפשר להגיע? גבר קובע תור אצל גניקולוג. איזו בושה.
בכל מקרה נקבע לי תור להסרה של הקונדילומה החדשה לשבוע שלאחר מכן. הפעם הגעתי לבד. הזריקו לי זריקה קטנה, השכיבו אותי על מעין שולחן ניתוחים, והייתי בחוץ כעבור 5 דקות.
זה לא היה דומה למה שעבר עליי בפעם הקודמת, כנראה בזכות זה שהפעם זה היה בחלק החיצוני יותר. אמנם הרגשתי קצת אי נעימות בשירותים למשך שבוע, אבל כשבועיים אחר כך כבר תפקדתי רגיל לחלוטין.
אחרי כחודשיים שוב גיליתי את הקונדילומה בפי הטבעת.
במר יאושי, פתחתי את האינטרנט והגעתי דחוף לד"ר שרגא וקסלר, שהתגלה כרופא חביב, יעיל ומקצועי.
אחרי שהתיז ספריי להרדמת המקום, הסיר את הגדולים בלייזר, תוך כדי צפיה במיקרוסקופ מיוחד, המזהה גם גדולים זערוריים. כעבור יומיים עשה לי את אותה פעולה בתוך התעלה האנלית, גם כן תחת הרדמה מקומית בספריי.
אחרי חודש ד"ר וקסלר עשה לי בדיקת PCR לנגיפי HPV שנמצאה תקינה.
מאז שקט ושלווה…
חצי שנה אח"כ הלכתי לביקורת אצל הרופא, וזו התבררה כמוצלחת. כיום, חלפו כמעט שנתיים מהפעם הראשונה שבה שמתי לב ל"קפל עור" המוזר שצמח לי, וכבר יותר משנה שהכל בסדר.
במהלך הזמן גם עשיתי את החיסון גרדסיל, של שלוש זריקות לזרוע.
אני חושב שבשלב הזה אני רוצה לחזור לדברים שכתבתי בתחילת הסיפור, על הסיבה שבגללה החלטתי לכתוב את הסיפור הזה ולפרסם אותו ברבים. אני רוצה שאנשים ידעו שברגע שהם מגלים שהם נדבקו בקונדילומה זה ממש לא סוף העולם. מאז שהסיפור הזה התחיל שמעתי על הרבה בנות שגילו אצלן קונדילומה באיבר המין, ובנים שגילו שיש להם קונדילומה על איבר המין או בפי הטבעת ועברו בדיוק את הסרטים שאני עברתי, וכשאני אומר סרטים אני מתכוון לסרטים הנפשיים, שהם הרבה יותר קשים מהסבל הפיזי.
כאשר אני מסתכל לאחור על כל מה שעברתי אני מבין שיצאתי לחלוטין מפרופורציה. הדיכאון שבו הייתי שרוי תקופה ארוכה היה פשוט מיותר. הטיפולים שעברתי היו כואבים ולא נעימים זה נכון, אבל כל תחושת הדחייה מעצמי, והפחד הנורא מלהדביק אנשים היו פשוט לא מוצדקים.
חבר'ה, אתם חייבים להבין. הנגיף הזה מסתובב ומדביק את כולם. בנים ובנות. ישנן שתי דרכים להימנע מהידבקות – אי קיום יחסי מין או להתחסן. לבנות ולבנים שקוראים את הסיפור שלי אני ממליץ בחום להתחסן, אם טרם עשו זאת. אל תשכחו שתשעים ותשעה אחוז מהאנשים שנחשפים לנגיף לא יראו לעולם שום סממן ושום קונדילומה לא תצמח לו, וגם אם אתם חסרי מזל כמוני, ומשתייכים לאותו אחוז בודד, אז גם כן, לא נורא.תלכו לרופא מיומן, תקוו שייגמר במהירות. זה בטח לא נורא כמו שאתם חושבים שזה.

יש לכם שאלה ? כתבו לנו ותקבלו תשובה אישית בדוא"ל מהרופא

(אפשר שם בדוי)

(לא יוצג באתר)

(חובה)

קראתי והסכמתי לתנאי השימוש

112 שאלות בנושא סיפור הקונדילומה של רועי

  1. קונדילומה הגיב:

    יש לי קונדילומה מבחורה שהבדיקה אותי, ככה שלשנינו כבר יש את זה.
    האם אנחנו יכולים להמשיך לקיים יחסי מין? האם זה מאריך אז זמן ההחלמה או שאין קשר? והאם היא יכולה להידבק בקונדילומה בגרון אם היא מבצעת בי מין אוראלי?

    שלום,
    האם אנחנו יכולים להמשיך לקיים יחסי מין?= קחו בחשבון שאתם ממשיכים להדביק אחד אתהשני
    האם זה מאריך אז זמן ההחלמה? = כן
    האם היא יכולה להידבק בקונדילומה בגרון אם היא מבצעת בי מין אוראלי?= אפשרי

    בברכה,
    ד"ר שרגא וקסלר

  2. פפילומה הגיב:

    היי נאמר לי אצל רופא ביחידה (חיילת) שבדיקת קולפוסקופיה היא רק לנשים האם זה נכון?

    שלום,
    לא נכון.

    בברכה,
    ד"ר שרגא וקסלר

  3. פפילומה הגיב:

    היי רציתי לדעת אם פפילומה עוברת או שהיא לכל החיים?
    מה אפשר לעשות כדי שהיא תעבור וכמה זמן בערך לוקח לזה לעבור מהגוף?

    שלום,
    היי רציתי לדעת אם פפילומה עוברת או שהיא לכל החיים?= נגיפי הפפילומה עוברים
    מה אפשר לעשות כדי שהיא תעבור וכמה זמן בערך לוקח לזה לעבור מהגוף?= כמה זמן – אין ודאות וזה תלוי במערכת החיסונית.

    בברכה,
    ד"ר שרגא וקסלר

  4. שלום רב
    איך אפשר לדעת עם בן הזוג שלי מדביק אותי כל פעם מחדש בנגיף ואיך אפשר לטפל בו

    שלום,
    איך אפשר לדעת עם בן הזוג שלי מדביק אותי כל פעם מחדש בנגיף ? = שיעשה בדיקת HPV PCR
    ואיך אפשר לטפל בו? =לטפל נגד מה?

    בברכה,
    ד"ר שרגא וקסלר

  5. פפילומה הגיב:

    כמה סיכוי שהקונדילומה לא תחזור יותר אם עשיתי צריבה שלהם בלייזר וחוסנתי נגד פפילומה ?

    שלום,
    אין צורך לנחש כי ניתן לדעת לפי בדיקת HPV PCR.
    אם התשובה מראה שנותרו נגיפים אזי יש סכוי שהמחלה תופיעה שוב

    בברכה,
    ד"ר שרגא וקסלר

  6. עברתי צריבת קונדילומות בלייזר בבית חולים אתמול.
    הנגעים היו שחורים לאחר הצריבה ועכשיו חלק מהם לבנים כאילו זה נהיה מוגלתי . מה עליי לעשות?? תודה

    שלום,
    לשים דרגמרן הידרופיליק B

    בברכה,
    ד"ר שרגא וקסלר

  7. אני לאחר ניתוח כריתת קונדילומה מאיזור פי הטבעת וגם היו חלק בתעלה שנצרבו. ניתוח כואב מאוד. מאןד כןאב לי להתפנות וזה על גדר הבלתי נסבל. השאלה שלי היא מה הצעד הבא שעלי לעשות? בדיקת דם? חיסון?
    והשאלה השניה היא מה הזמן החלמה המשוער? אני לאחר שבוע ואין שום שיפור ושינוי

    שלום,
    השאלה שלי היא מה הצעד הבא שעלי לעשות? = קולפוסקופיה כולל בתעלה לוודא שכל הגדולים הוסרו
    והשאלה השניה היא מה הזמן החלמה המשוער? = ניתן להעריך רק אחרי בדיקה

    בברכה,
    ד"ר שרגא וקסלר
    03-6956867

  8. מוטרדת הגיב:

    אם יצאו לבן זוגי מין פללות כאלה באזור המפשעה מה זה אומר ?

    שלום,
    ניתן לדעת אחרי בדיקת קולפוסקופיה.

    בברכה,
    ד"ר שרגא וקסלר
    03-6956867

  9. איך נדבקתי בוירוס אם אני מקיימת יחסים רק עם בעלי במשך 30 שנה מאיפה זה הגיע?

    שלום,
    יש מקורות רבים כולל גם מלפני 30 שנה.

    בברכה,
    ד"ר שרגא וקסלר

  10. שלום דר.
    במהלך השנה האחרונה הופיעו לי קונדילומות מרובות בפי הטבעת. למרות שמעולם לא קיימתי חדירה אנאלית.
    לאחר ביקורים אצל מספר רופאים ומרפאות כולם אמרו לי שזה מורכב לטיפול בלייזר או חנקן ויש לפנות גורמים אחרים. מצעד של יאוש בפעם האחרונה ( הייתי משוכנע שזה הסתיים). פשוט הפסקתי את הטיפול… לא קבעתי כלום ונשארתי עם היבלות.
    במשך החודשים הבאים לבד הן התחילו להיעלם ונכון להיום אני נקי לגמרי ( לא על סמך רופא רד על פי מבט חזותי שלי).
    בכל מקרה קיים שיפור של מעל 90 אחוז…
    יש לציין, אולי קשור??? שאני מטופל קאנביס רפואי בגלל סיבה אחרת.
    האם הגיוני שהם נעלמו ללא טיפול?.
    מה הסיכוי שיחזרו?.
    האם יש צורך לפנות לרופא ואיזה? פרקטולוג?/עור ומין?.

    תודה רבה מראש…

    שלום,
    קענדילומות נעלמות מעצמן בכ 22 אחוז. ממליץ לך להגיע לקולפוסקופיה.

    בברכה,
    ד"ר שרגא וקסלר

  11. היי , מזה כמה שנים יש לי יבלת פפילומה גדולה בכף הרגל, כאשר במרוצת השנים הוירוס התפשט לכל מיני מקומות אחרי בגוף כצורת חלקיק עור מורם.
    השאלה שלי האם ניתן לטפל אצלך במקרים מהסוג הזה ?
    כף הרגל ? מספר נגעים בגוף ?

    שלום,
    איני עוסק בזה.

    בברכה,
    ד"ר שרגא וקסלר

  12. היי, מה הטיפול הכי מומלץ כדי למנוע מהקונדילמות לחזור? בן זוגי הסיר כבר מספר פעמים והן תמיד חוזרות.

    שלום,
    אם תשובת PCR ל HPV תקינה אזי אם מופיעה שוב קונדילומה הרי שזה מהדבקה חדשה ולכן יש לבחור בני זוג בקפידה.

    בברכה,
    ד"ר שרגא וקסלר