שמי רונית, מאיזור הצפון.

בתור אמא לחמישה ילדים, הגדול ביניהם בן 18, אני תמיד עסוקה. בגלל היסטוריה של סרטן במשפחתי, אני "יוצרת" זמן ולא חשוב מה קורה לבדיקות רפואיות שגרתיות, ובהן הבדיקה השנתית אצל הגניקולוג.

מזה שנים רבות אני מבצעת בדיקות פאפ, והן תמיד חזרו תקינות. מעולם לא היו סיבוכים, עד לאחרונה.

ב-2008, כשביקרתי אצל הגניקולוג לבדיקה השנתית, פקידת הקבלה נתנו לי דף שמסביר שוירוס ה-HPV הוא אחד הגורמים לסרטן בצוואר הרחם, ושכעת ניתן לאבחן את קיום הוירוס באמצעות בדיקת הפאפ, באתו אופן שבו בוצעה הבדיקה עד היום. שמחתי לעשות את הבדיקה החדשה, ובכך להגדיל את הסיכוי לאיבחון מוקדם. הבדיקה לא הייתה קשה יותר מהבדיקה הישנה, ולא הצריכה שום דבר ממני, שלא נדרש בעבר.

גם אני וגם הרופא הופתענו מהתוצאות, הבדיקה יצאה תקינה לתאים סרטניים בצוואר הרחם, אך יצאה חיובית בקיום וירוס הפפילומה. הרופא הסביר לי שרוב הפעמים הוירוס נעלם מעצמו, ושאין ממה לדאוג. הוא המליץ לחזור מספר חודשים מאוחר יותר ולהיבדק מחדש, כדי לבדוק אם הוירוס עדיין קיים.

כשהגעתי אל הרופא בפעם השניה, תוצאת הפאפ לא הייתה תקינה. ובדיקת קיום וירוס הפפילומה יצאה גם היא חיובית. כמובן נלחצתי מאוד.

הרופא ביצע בדיקת קולונסקופיה (בדיקה של צוואר הרחם באמצעות מיקרוסקופ), ולקח ביופסיה שהראתה שיש לי בצוואר הרחם "תאים קדם סרטניים", כהגדרתו.

הדבר הראשון שעבר לי בראש היה שיש לי חמישה ילדים שצריכים אותי, ככה שהטיפול חייב, אבל פשוט חייב לעבוד. מיד נקבע לי תאריך להסרה של התאים הבעייתיים בלייזר.

הוקל לי מאוד כשנאמר לי שהניתוח עבר בהצלחה, ולאחר מספר שבועות חזרתי לחיים רגילים.

אני מרגישה ברת מזל על כך שהצלחתי לתפוס את מחלת צוואר הרחם שלי בשלב כ"כ מוקדם, ושלא הייתי צריכה לעבור שום ניתוח מסובך או טיפולים נוספים. הייתי יכולה להמשיך בחיי עם משפחתי. אני גם שמחה מאוד שהרופא בדק אותי לקיום וירוסי ה-HPV, כי אחרת לא הייתי באה בפעם השניה, והתאים הקדם סרטניים היו מתפשטים ואולי גם הופכים לסרטן עד הבדיקה הבאה.

מאז אני מדברת עם כל חברותיי ומשפחתי על החשיבות של הבדיקות האלו, בדיקת ה-PAP היא בדיקה ותיקה, אך לפעמים היא אינה מספיקה כדי להגן. חלק גדול מאיתנו הן כבר מעבר לגיל המקסימלי של החיסון לוירוס הפפילומה, בדיקות HPV הן זמינות, ונשים וגברים צריכים לנצל אותן. הן הצילו את חיי. הן יכולות להציל גם את שלך.

ד"ר שרגא וקסלר

ד"ר וקסלר הוא גניקולוג ומנתח בכיר, חבר באיגוד הישראלי למיילדות ולגניקולוגיה, באיגוד לקולפוסקופיה למחלות צואר רחם ועריה ובמספר רב של חברות מדעיות בינלאומיות. במשך השנים השתתף והרצה בכנסים רפואיים בישראל ובעולם וכן כתב ופרסם מאמרים בעיתונות המקצועית.

סיים לימודי רפואה באוניברסיטה העברית-הדסה בירושלים, עבר השתלמויות בנושא הלייזר והאנדוסקופיה ברומא ובבריסל.

בשנת 1990 הקים את מכון "שער לבריאות האישה והגבר" ושם הוא מקבל נשים וגברים ומנתח גם בבי"ח "אסותא".

הטיפולים בקונדילומה נעשים בלייזר המונחה ע"י קולפוסקופ, ללא כאבים.

גישתו של ד"ר וקסלר למחלת הקונדילומה היא מיוחדת והוא מביא לריפוי ממחלה זאת.

תחומי טיפול - קונדילומה -רפוי בלייזר, מחלות מין, ניתוחים פלסטיים גניקולוגיים, היסטרוסקופיה ולפרוסקופיה.

כתובת המרפאה: רח' ברוריה 7 / יגאל אלון 157 תל-אביב

לפני כמה חודשים גיליתי שעל העור באזור הפי הטבעת יצא גירוי מוזר, לאותו רגע חשבתי שזה לא נורא, אולי חצ'קון או תפרחת כלשהי, אחרי חודשיים החצ'קון המוזר הכפיל את עצמו והתחלתי לדאוג.
אני רוצה להבהיר דבר מה, למרות שאני בטוחה שיהיו חילוקי דיעות בעיניין, אבל אני איני מקיימת יחסי מין אנאליים ואם מזדמן פעם בחצי שנה לפרוק אנרגיה אז אך ורק יחסי מין מוגנים.
אחרי התגברות על הבושה והחרדה ניגשתי לרופאת משפחה היא קבעה במקום HPV.  היא המליצה לגשת לרופא עור ולהסיר את הגידול שיצא על העור. בהתחלה כעסתי כי הרופאה אמרה שזה וירוס ואם זה וירוס אז בטוח נדבקתי ממשהו אמרתי לה" תגידי למי צריך ללכת ולתת אגרוף באף שהדביק אותי בזה.. ",היא הסתכלה עליי במבט נוקב ואמרה שמי שאשם זה רק אני כי לא נדבקתי בוירוס אלא פיתחתי אתו באופן עצמאי.
<היא קבעה את זה אחרי שעברתי מסכת בדיקות>
אני עדיין נלחמת בוירוס ויש סבירות שזה יתפתח לכיוונים מאד שליליים מבחינתי.
זה לא סוף העולם ויש טיפולים לזה אפילו לתסריט הכי גרוע, תזכרו שזה לא חייב להיות מחלת מין, תערובת של חוסר ויטמינים מערכת חיסון ירודה ומתח נפשי גבוהה וזה מתכון לHPV.

לחצו כאן לצפיה בסיפור הקונדילומה של רועי

יש לכם סיפור אישי?

שימו לב - בתחילת העמוד תמונות קונדילומה בעור ובאיזורים שונים, ובהמשכו תמונות מפורשות של קונדילומה באיברי מין, ולכן מומלץ לרגישים לתוכן מסוג זה  לעבור לעמוד הראשי.

תמונות קונדילומה - איזורים שונים

קונדילומה

קונדילומה בעור

קונדילומה על הלשון

קונדילומה בלוע

יבלות קונדילומה על כף רגל

יבלת קונדילומה בעור

קונדילומה על המצח

קונדילומה בפות

קונדילומה בפות

קונדילומה בפות

תמונות קונדילומה - פי הטבעת

קונדילומה על פי הטבעת

קונדילומה על פי הטבעת

קונדילומה בפי הטבעת

קונדילומה בפי הטבעת

קונדילומה בפין

קונדילומה בפין

קונדילומה בפין

קונדילומה על פין

קונדילומה בבסיס הפין

בעמוד זה ניתן להפנות שאלות לרופאי האתר.

צור קשר

כתובת המרפאה של ד"ר וקסלר

רח' ברוריה 7 / יגאל אלון 157 תל-אביב

טופס לקביעת תורים

לקביעת תור במרפאתו של ד"ר וקסלר יש למלא את
הטופס הבא ומנהלת המרפאה תיצור איתכם קשר.

הקונדילומה של רועי

שלום לכולם, שמי רועי ואני רוצה לספר את "סיפור הקונדילומה" שלי. החלטתי שאני רוצה לעשות את הצעד הזה, ולשתף אנשים אחרים במה שאני עברתי, בעיקר בגלל שבזמן שזה קרה, הרגשתי מאוד לבד, כאילו אני האדם היחיד בארץ שעובר את זה. בזמנו נכנסתי לאינסוף סרטים של "למה זה מגיע לי", ו"אף אחד לא ירצה לגעת בי יותר בחיים" ואני מוכן לעשות הרבה כדי שאנשים אחרים לא יגיעו למצב שאני הגעתי אליו – בעיקר מהבחינה הנפשית. זה פשוט לא שווה את זה.

אני בחור בן 25 מתל אביב, הומוסקסואל, שאוהב לבלות ולעשות חיים, הסיפור שלי התחיל לפני כשנתיים, כאשר בזמן שהתקלחתי שמתי לב שצמח לי משהו קטן באיזור פי הטבעת. בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות כלל, וחשבתי שזה סתם איזה כפל עור קטנטן, אלא שהזמן עבר ואחרי כמה שבועות שמתי לב שהמשהו הקטן הזה גדל עוד קצת ועוד קצת, באותה התקופה התחלתי לצאת עם בחור חדש, וממש פחדתי שהוא ישים לב ל"דבר הזה" שיש לי באיזור הזה. אני אדם די ביישן בכל מה שקשור לחדר המיטות, ועכשיו כשהבחנתי בקיומה של התוספת הקטנטנה שצמחה לי דווקא שם, הפכתי לביישן עוד יותר. הימים עברו, עדיין לא ממש הבנתי מה יש לי שם, אבל גם לא חשבתי ללכת לרופא. יום אחד הייתי בבית של הבחור שאיתו יצאתי, והוא פתאום אמר לי משהו כמו "אתה יודע שיש לך משהו מוזר שם מאחורה?".

זהו… באותו הרגע התחילה ההיסטריה. אם הוא גם שם לב לזה, זה בטוח משהו לא בסדר. המצאתי משהו והלכתי מיד הביתה, ונכנסתי לאינטרנט. בהתחלה חיפשתי "בליטה בפי הטבעת" ולא מצאתי שום דבר. אח"כ חיפשתי "גידול בפי הטבעת" ומצאתי דברים מפחידים בטירוף. לאחר חצי שעה שבה הייתי בטוח שגורלי גזר עליי מוות בעינויים מסרטן בפי הטבעת, שמתי לב למונח קטן שנקרא "קונדילומה". הבנתי שזה גידולון קטן כזה שמופיע אצל גברים בעיקר על איבר המין או בפי הטבעת, ושזה בעצם נובע ממחלת מין שנקראת "פפילומה". אני?! מחלת מין?! איך לעזאזל זה קרה? אני הרי תמיד נזהר, תמיד משתמש בקונדום וחי בחרדה מתמדת מאיידס, וחוץ מזה, אם זו מחלת מין, איך זה שבחיים לא שמעתי עליה? החלטתי שאני חייב למצוא תמונות של הקונדילומה הזאת, כדי לראות אם זה מה שיש לי. חיפשתי שוב, הפעם "קונדילומה תמונות" וחשכו עיניי. תמונות מפחידות של אנשים עם הררים של גידולים בעור. טוב, באותו השלב החלטתי שאני חייב לראות מה הולך לי שם מאחור… לקחתי מראה קטנה והתחלתי להתקפל, עד שהצלחתי למצוא זווית שאוכל לראות בה משהו. ראיתי מין תוספת עור קטנה, בגודל שני מילימטר, בטח לא את מה שהיה בכל אותן תמונות מפחידות. אבל מה שכן, מצאתי תמונה שהראתה מקרוב מישהי שהיו לה כמה קונדילומות קטנות באיזור איבר המין, וזה היה נראה בערך כמו מה שהיה לי. יום למחרת כבר הייתי אצל רופאת העור שלי.

כשהגעתי לרופאת העור שלי, שכבר מכירה אותי מכל מיני נקודות חן שהורדתי, ומשחות לחצ'קונים שהיא רשמה לי, הרגשתי ממש לא נעים. איך אני אגיד לה מה יש לי? טוב, החלטתי שאני סופר עד שלוש ואומר. אחת, שתיים, שלוש… ו-"תקשיבי, אה… זה קצת לא נעים, אבל…", ואז היא קטעה אותי ואמרה לי בחיוך: "נו? מה כבר צמח לך עליו?". טוב, חשבתי לעצמי, לפחות הקרח נשבר קצת. "זה לא בדיוק עליו… זה יותר מאחורה…" אמרתי לה. "תראה לי. אין לך מה להרגיש לא נעים". נשכבתי על בטן והורדתי את המכנסיים והתחתונים קצת כדי שהיא תוכל להסתכל. היא ראתה מיד את מה שצמח לי, ואמרה את המשפט המרגיע היחיד ששמעתי מאז שהתחילה ההיסטריה הזאת: "זהו? זה קונדילומה, יש את זה לכולם, אני שורפת לך את זה בשנייה". לכולם? מה לכולם? איך לכולם? אם יש את זה לכולם איך בחיים לא שמעתי על זה? בכל מקרה, היא לקחה אקדח כזה שמכוון לבלון של חנקן נוזלי וכיוונה לי ישר לטוסיק ו…לחצה.

אייייייי… זה היה קר, בשנייה הראשונה לא הרגשתי כלום חוץ מקור. אחרי כמה שניות זה התחיל לכאוב, משהו כמו סיכה שדוחפים לך שמה… ממש לא נעים… גם לא נורא.

זהו, לבשתי את התחתונים והמכנסיים וסוף סוף התכוננתי ללכת משם. לפני שהלכתי היא אמרה לי שאני אשים לב שזה לא חוזר, כי הקרציות הקטנות חוזרות לפעמים. אוף, כמה שהיא צדקה. בכל מקרה, היא אמרה שכדאי שאבדוק גם את הבחור שאיתו אני יוצא, כי בדרך כלל הדברים האלה לא מופיעים רק אצל אחד מבני הזוג.

באותו היום התנהגתי כרגיל, הרגשתי מין כאב מציק כזה בטוסיק אבל לא מעבר. אפילו הלכתי להתאמן בחדר כושר. אחרי כמה ימים הקונדילומה פשוט נעלמה מעצמה. כשחזרתי הביתה ונפגשתי עם הבחור שמתי לב פתאום שיש לו כמו גידולונים קטנטנים, אפילו יותר קטנים ממה שהיה לי, רק שלו היה את זה על איבר המין. וואו, איך לא שמתי לב לזה קודם. יום אחר כך הלכתי איתו אל אותה הרופאה, שהתענגה על ה"איך ידעתי"… היא שרפה גם לו את כל הגידולונים הקטנטנים האלו לקול זעקותיו. גם אצלו זה פשוט נעלם אחרי כמה ימים, אבל אחרי מספר חודשים זה חזר, ואז הוא כבר יצר קשר עם מרפאה בתל אביב שמסירה את הקונדילומה בלייזר, והסיר אותה שם. גם שם לא היה תענוג גדול לפי התאור שלו.

המשכנו לצאת. מאותו הזמן כל יום הייתי בודק את עצמי, כדי לוודא שהקונדילומה לא חזרה. מה זה בודק? הייתי ממשש את האיזור במקלחת לראות אם אני מרגיש משהו חריג. כחודש אחרי שרופאת העור שרפה לי את הקונדילומה, הרגשתי שזה חזר.

הלכתי שוב לרופאת העור ואמרתי לה שכדאי שנבדוק. היא מיד אמרה – "לא נורא, אם זה חזר נשרוף את זה שוב." היא בדקה אותי, ואמרה שהפעם זה לא כמו פעם שעברה, שיש כבר כמה ושהם יותר מידי עמוקים בפנים. פאק… מה עכשיו? מיד עלו לי בראש התמונות המלחיצות מהאינטרנט.

היא נתנה לי הפניה לכירורג-פרוקטולוג, ואמרה לי שהוא יצטרך להוריד לי את זה בדרך אחרת – או בלייזר או במין מחט חשמלית כזאת, אבל זה יצטרך להיות עם הרדמה. בשלב הזה התחלתי לחפש כירורג שעושה את הדבר הזה בלייזר. לייזר תמיד נשמע יותר טוב. מצאתי איזה רופא שמקבל רק בכפר סבא שעושה את זה. לא נורא. נסעתי לכפר סבא, שיקרתי לפקידה שפקידה אחרת אמרה לי שאני יכול לבוא בלי תור, ונכנסתי אליו. הוא בדק אותי, ואמר שאפשר להוריד את כל מה שהולך לי שם בלייזר, ושאני צריך לקבוע תור לניתוח באיכילוב. שמחתי והייתי עצוב באותו הזמן. מצד אחד הגועל נפש זה חזר, ועוד איך חזר. מצד שני, הצלחתי למצוא רופא שעושה את ההסרה עם לייזר ועוד באיכילוב. סטייל… ואז נחשפתי לשירותי הרפואה הנפלאים של מדינת ישראל. התור לניתוח נקבע לי לשמונה חודשים מאוחר יותר.

מה?!?!?!?! מה שמונה חודשים?!?!?! אני לא מוכן להסתובב עם הדברים האלה אפילו שבוע!!! מה פתאום שמונה חודשים?!?!?! ניתקתי את הטלפון עם הפקידה החצופה. שוב חזרתי לנקודת ההתחלה. אין רופא, אין לייזר, אין איכילוב, ובטח שאין סטייל. יש רק קונדילומה. איכס.
פשוט תסכול. תסכול ופחד. פתאום הרגשתי כל כך לבד. לא רציתי לספר להורים שלי, הם עוד פעם יתחילו עם כל מיני קטעים של "למה בחרת באורח החיים הדוחה שלך?" רק זה חסר לי עכשיו. לא רציתי לספר לאף חבר שלי, ממש התביישתי. לא רציתי שאנשים ידעו לא שיש לי מחלות מין, ולא שצומח לי משהו בטוסיק. רק הבחור ידע. וגם איתו ממש לא היה לי כוח לדבר.

בשארית הכוח התקשרתי למוקד זימון התורים של קופת החולים וביקשתי טלפון של פרוקטולוג (רופא תחת) שמקבל בתל אביב. הפעם התקשרתי, לא סתם הופעתי, ודווקא הצלחתי לשכנע את הפקידה שיקבלו אותי מיד. תוך כמה דקות כבר הייתי בחדר ההמתנה של הרופא, שם התייבשתי והתביישתי שעה וחצי. הרופא בדק אותי. כן, הרופא השלישי שמסתכל לי על הטוסיק ביומיים האחרונים, כנראה שביישן אני כבר לא אהיה אחרי הזמן הזה.

הוא אמר לי שהוא יכול לנתח אותי, אבל עםהמחט חשמלית, ולא עם לייזר. הוא אמר שהוא עושה את הניתוחים האלה באיזה בית חולים פרטי בתל אביב, שהוא יצליח למצוא לי תור מהר ושאני לא אדאג, הוא כבר עשה את הניתוח הזה למלא אנשים, כולל למישהו שיושב עכשיו מחוץ לדלת. גם כן סודיות רפואית… אגב, את האדם שישב מחוץ לדלת אני עדיין רואה פה ושם במסיבות, או סתם ברחוב, ותמיד אני חושב על שותפות הגורל שיש בין שנינו ורק אני יודע עליה.

הניתוח נקבע לשבועיים אחר כך. לא מספיק מהר לטעמי, אבל יותר טוב משמונה חודשים. לייזר לא יהיה כבר. גם לא סטייל. אולי הקונדילומות לפחות ילכו.

ביום הניתוח הגעתי בשעה שבע בבוקר לבית החולים הזה, באתי עם הבחור שיצאתי איתו, למרות שכבר תכל'ס ממש הרגשתי שזה כבר לא זה. לא יכולתי לסיים את זה עכשיו. אגואיסטי מצידי, אני יודע. אבל לא רציתי לשתף אף אחד עכשיו בזה שאני עובר ניתוח להסרת קונדילומה מהתחת. גם ככה הייתי לחוץ. לא נורא שיבוא הוא. חיכינו בחוץ שעתיים וחצי ובסוף הכניסו אותי למין חדר אישפוז כזה. לבשתי פיג'מה מגוחכת, מהסוג שנראית כמו שמלה כזו שכשאתה עומד רואים לך את כל הגב והטוסיק. אחרי עוד איזה שעה של המתנה נתנו לי כדור הרגעה, והכניסו אותי לחדר הניתוח. הרופא המרדים נתן לי שתי אפשרויות – הרדמה מלאה או הרדמה חלקית, רק של החלק התחתון של הגוף. אני כמובן חשבתי על הרדמה מלאה. מה אני צריך עכשיו להיות ער בזמן כל הסיוט הזה? אבל אז המרדים הסביר לי שאם אני בוחר בהרדמה מלאה אז אני מתעורר וכואב לי, ובהרדמה חלקית האילחוש פוחת באופן הדרגתי יותר. לקחתי את ההרדמה החלקית. לא נראה לי שיש משהו יותר מפחיד מלהתעורר ולמצוא את עצמך במקום לא ידוע ועם כאבים.

נכנסתי לחדר הניתוח, שבו שררה טמפרטורה ידידותית מאוד של כמינוס ארבעים מעלות, והשכיבו אותי על הבטן על מיטת המנתחים. חצי הגוף התחתון שלי הורדם ולא יכולתי יותר להזיז את הרגליים. הרופא שאותו כבר הכרתי הופיע, ובירך אותי לשלום. הוא לקח את המכשיר שאיתו יבצע את הניתוח והתחיל להתעסק לי שם מאחורה. לא הרגשתי כלום חוץ מתחושה עמומה כזאת, כאילו משהו נוגע לי קלות שם. כעבור מספר שניות התחיל צליל של בזזזזזז חשמלי כזה, וריח של שרוף התפשט בחדר. לקח לי כמה שניות להבין שהדבר ששרוף הוא בעצם הטוסיק שלי.
כעבור מספר דקות לא גדול, הועברתי לחדר ההתאוששות, ובו כל כמה דקות הגיעה לכיווני אחות ובדקה האם ההרדמה של חצי גופי התחתון כבר עברה, היא עשתה זאת ע"י כך שביקשה ממני לנסות להזיז את אצבעות הרגליים שלי, בעשר הדקות הראשונות ללא כל הצלחה, מה שהיה די מפחיד, בכל זאת לא להצליח להזיז את הרגליים גורר תחושה של חוסר אונים של ממש.

לאחר שההרדמה חלפה בחלקה, והצלחתי להזיז קצת את הרגליים הועברתי לחדר אישפוז, ושם חיכה לי מר בחור… הייתי עדיין מעורפל ממה שעבר עליי, בתוך מצב כזה של ספק ישיבה ספק שכיבה במיטה, בהייה בקיר ומחשבות על מר גורלי. לפחות לא הייתי לגמרי לבד כבר. כעבור כמה דקות של טשטוש נרדמנו שנינו. אני על המיטה, והוא – על הכורסה לידי, כשכשעה אח"כ התעוררתי עם כאב מציק במקום בו התקיים הניתוח. כאב שהתחיל להתחזק. אח שעבד שם, שבאופן שהיה לחלוטין ברור לכל השתייך גם הוא לקהילה הגאה נתן לי אופטלגין כדי להקל על הכאב, כמה דקות אח"כ הוא בא אליי שוב ובתנועה מהירה שם לי מעין תחבושת מגולגלת באיזור המנותח. עוד אחד שמתעסק לי שם… ביישן אני כבר באמת לא אהיה יותר.

בשעה שתיים בצהריים שוחררתי מבית החולים והלכתי בקושי לאוטו שהסיע אותי לדירה שלי בתל אביב. הרופא אמר לי לפני השחרור שיהיו לי כאבים, ושכדאי לי לקחת מפעם לפעם אופטלגין כדי להקל עליהם, להשתדל לאכול כמה שפחות ירקות וסיבים כדי שלא תהיה לי הרבה צואה, ולקנות בבית המרקחת שמן פרמין כדי לרכך את היציאות. כשהגעתי הביתה עם הבחור שלי לא עשיתי כלום חוץ מפשוט לשכב במיטה ולבהות בתקרה. הוא כמובן נרדם בערך שתי דקות אחרי שהגענו הביתה, ונשארתי אני לחשוב על מה שהיה, ולסבול מכאבים עמומים ומציקים. לפנות ערב הכאבים פשוט התחילו להיות בלתי נסבלים. כלומר, לא בלתי נסבלים במובן של חזקים מאוד, אלא במובן של עוד שניה אני פשוט משתגע, מה שגרם לי לחשוב על פתרון מקורי – לקחתי בקבוק וויסקי שהיה לי בבית ופשוט התחלתי לשתות ממנו עד שהשתכרתי קצת. אני לא יכול להגיד שאני ממליץ לכל מי שקורא את הסיפור הזה להתמודד עם כאב באמצעות שתיית אלכוהול, אבל אני מודה שזה מה שאני עשיתי, וזה אפילו די עזר.

בעשר בלילה קרה האסון הגדול. הרגע ממנו חששתי. הרגשתי שאני צריך ללכת לשירותים. אני לא יודע אם אתם באמת רוצים לדעת איך מרגיש אדם שעשו לו ניתוח בפי הטבעת כשהוא עושה קקי, אתם יכולים לשאול כל אדם שעבר ניתוח טחורים, אבל תאמינו לי, אחיי ואחיותיי, זה לא נעים. זה הרבה יותר גרוע מלא נעים. זה כואב רצח. ישבתי בשירותים ופשוט בכיתי. הכאב הפיזי הנורא והתחושה המעיקה של איך הגעתי לשפל הזה פשוט שברו אותי. הכאב הנורא נמשך לא פחות מארבעים וחמש דקות, בהם הספקתי לבכות, לקלל, לקחת שני כדורי אופטלגין ולהוריד עוד כמה כוסיות וויסקי.

אחרי הכאבים חזרה אליי הבושה. פתאום נחתה עליי הכרה חדשה שאני מדבק, ועד איזשהו תאריך לא ידוע שבו הגוף שלי יתחסן כנגד הנגיף הזה כל אדם שיגע בי בצורה מינית, חשוף לסבל הנורא שאני עברתי באותו היום ובכל התקופה האחרונה. הבחור שהייתי איתו כבר השלים עם הידיעה הזו, אבל פתאום הרגשתי מאוד כבול. הוא אמנם יודע ומקבל, טוב הרי הוא גם יודע שיש סיכוי שבכלל נדבקתי ממנו, אז אוי ואבוי אם הוא לא יקבל. אבל מה יהיה הלאה? הרי ידעתי שאני רוצה לסיים את הקשר הזה בקרוב, ומה אחר כך? אני לא אוכל לעשות שום דבר עם אף אחד? איך מתמודדים עם דבר כזה? אני אמור להזהיר כל אדם שאני רוצה לצאת איתו, היי, תיזהר, אני מדבק?

משום מה באותו הרגע עלתה לי בראש תמונה של האח מבית החולים בו הייתי, הוא גיי, הוא עובד במחלקה הזאת, בטח הוא ידע מה להגיד לי. יום למחרת התקשרתי למחלקה בבית החולים וביקשתי לדבר איתו. הוא היה עסוק והבטיחו לי שהוא יחזור אליי. הוא אכן עשה זאת, בערך שבע שעות מאוחר יותר, אבל בכל זאת, זאת הייתה טובה, הוא הרי לא אמור לתת תמיכה נפשית לכל מיני נפגעי מחלות מין למיניהם. שיתפתי אותו בהתלבטות שלי – איך מתמודדים עם המצב הזה של להרגיש שאתה מדבק. אחרי שבילבלתי לו את המוח כמה דקות, הוא פשוט אמר לי: "למה אתה מטריד את עצמך כל כך ממשהו שגם ככה יש אותו לכל תל אביב? כולם כבר גם ככה נגועים בזה, לחלק צומחות יבלות ולחלק לא, אבל גם ככה לכולם כבר יש את הנגיף הזה". אמרתי לאח תודה וניתקנו את השיחה. לא הרגשתי יותר טוב.

השבוע הראשון אחרי הניתוח היה סיוט. סבלתי מכאב, אמנם הולך ופוחת כל הזמן, אבל בעיקר בזמן ואחרי שהלכתי לשירותים. הייתי מגיע למצב שבכל פעם שהרגשתי שאני צריך ללכת לשירותים, לקחתי כדור אופטלגין מראש, המתנתי כמה דקות, ורק אז נכנסתי לשירותים. הכאב המשיך להיות חזק בטירוף ובחצי שעה שאחרי שיצאתי משם, פשוט הייתי נשכב על המיטה ובוכה מכאב. הכאבים האלו הפכו לנסבלים בשבוע השני, ונעלמו לחלוטין רק כחודש אחרי הניתוח.

בערך חודשיים אחרי הניתוח אזרתי אומץ ונפרדתי מהבחור. הרגשתי הקלה, אבל זה כבר לא ממש קשור לעניין סיפור הקונדילומה אותו אני מנסה לספר לכם כאן.

שלושה חודשים אחרי הניתוח הקונדילומה חזרה שוב. כן.

בבדיקה אצל הרופא שניתח אותי הוא מצא שתי קונדילומות חדשות. הפעם הוא אמר לי שהן יחסית בחלק החיצוני של פי הטבעת ולכן אני יכול ללכת להסיר אותן בלייזר אצל גניקולוג שעובד בקופת החולים. כמובן שיצאתי מהמרפאה בדיכאון מטורף, תוך כדי שאני מדמיין את הכאבים הנוראים שעברו עליי בפעם הקודמת. בדרך הביתה מצאתי את עצמי מתקשר וקובע תור אצל גניקולוג. כמה נמוך אפשר להגיע? גבר קובע תור אצל גניקולוג. איזו בושה.

בכל מקרה נקבע לי תור להסרה של הקונדילומה החדשה לשבוע שלאחר מכן. הפעם הגעתי לבד. הזריקו לי זריקה קטנה, השכיבו אותי על מעין שולחן ניתוחים, והייתי בחוץ כעבור 5 דקות.

זה לא היה דומה למה שעבר עליי בפעם הקודמת, כנראה בזכות זה שהפעם זה היה בחלק החיצוני יותר. אמנם הרגשתי קצת אי נעימות בשירותים למשך שבוע, אבל כשבועיים אחר כך כבר תפקדתי רגיל לחלוטין.

מאז שקט ושלווה…

חצי שנה אח"כ הלכתי לביקורת אצל הרופא, וזו התבררה כמוצלחת. כיום, חלפו כמעט שנתיים מהפעם הראשונה שבה שמתי לב ל"קפל עור" המוזר שצמח לי, וכבר יותר משנה שהכל בסדר. אני משער שהגוף שלי באמת פיתח סוף סוף את החיסון הטבעי שלו כלפי הנגיף המציק הזה, ושאני אהיה בסדר.

אני חושב שבשלב הזה אני רוצה לחזור לדברים שכתבתי בתחילת הסיפור, על הסיבה שבגללה החלטתי לכתוב את הסיפור הזה ולפרסם אותו ברבים. אני רוצה שאנשים ידעו שברגע שהם מגלים שהם נדבקו בקונדילומה זה ממש לא סוף העולם. מאז שהסיפור הזה התחיל שמעתי על הרבה בנות שגילו אצלן קונדילומה באיבר המין, ובנים שגילו שיש להם קונדילומה על איבר המין או בפי הטבעת ועברו בדיוק את הסרטים שאני עברתי, וכשאני אומר סרטים אני מתכוון לסרטים הנפשיים, שהם הרבה יותר קשים מהסבל הפיזי.

כאשר אני מסתכל לאחור על כל מה שעברתי אני מבין שיצאתי לחלוטין מפרופורציה. הדיכאון שבו הייתי שרוי תקופה ארוכה היה פשוט מיותר. הטיפולים שעברתי היו כואבים ולא נעימים זה נכון, אבל כל תחושת הדחייה מעצמי, והפחד הנורא מלהדביק אנשים היו פשוט לא מוצדקים.

חבר'ה, אתם חייבים להבין. הנגיף הזה מסתובב ומדביק את כולם. בנים ובנות. ישנן שתי דרכים להימנע מהידבקות – אי קיום יחסי מין או להתחסן. לבנות שקוראות את הסיפור שלי אני ממליץ בחום להתחסן, אם טרם עשו זאת. לבנים אין יותר מדי מה לעשות. אל תשכחו שתשעים אחוז מהאנשים שנחשפים לנגיף לא יראו לעולם שום סממן ושום קונדילומה לא תצמח לו, וגם אם אתם חסרי מזל כמוני, ומשתייכים לאותם עשרה אחוזים, אז גם כן, לא נורא. תלכו לרופא, תקוו שייגמר במהירות. זה בטח לא נורא כמו שאתם חושבים שזה.

מהי קונדילומה?

קונדילומה, או יבלות באיבר המין, היא גידול בעור המופיע לאחר חשיפה לוירוס הפפילומה, ה-HPV. היבלות מופיעות רק ב-10% ממקרי החשיפה לוירוס, ולכן אדם שאין לו יבלות אלו, אינו בהכרח נקי מהוירוס.
הקונדילומה מופיעה בדרך כלל כגידול קטן בעור בגודל שבין מילימטר אחד לכמה מילימטרים והוא בדרך כלל בעל מבנה ומרקם של כרובית. לעיתים מופיע יותר מגידול אחד. הגידולים מופיעים בדרך כלל בחלק החיצוני או הפנימי של איברי המין ובחלקו החיצוני או הפנימי של פי הטבעת.
הקונדילומה מאובחנת בדרך כלל כתוצאה מפניה של החולה לרופא בתלונה ש"משהו צמח לי על איבר המין" או "משהו צמח לי בפי הטבעת". התופעה נפוצה מאוד בישראל ובעולם, והרופאים מכירים אותה היטב ואת דרכי ההתמודדות איתה.

כיצד מאבחנים קונדילומה?

במקרים שבהם התפתחה יבלת קונדילומית, יכול פעמים רבות רופא עור ומין לאבחן הידבקות בוירוס מניסיונו על סמך מבט בגידולים שהתפתחו על העור. גידולים אלו הם בדרך כלל בעלי מבנה מוכר, ונראים כגידול דמוי כרובית, או כגידול דמוי גבעול.

תופעה מעניינת המסייעת באיבחון היא שגידולי קונדילומה נוטים להפוך ללבנים כאשר באים במגע עם חומצה אצטית, ולכן ניתן לעשות שימוש בחומר זה כדי לסייע באיבחון. באיזור הפות שיטה זו היא פחות מומלצת משום שזיהומים שונים באיזור זה מגיבים בצורה דומה והופכים גם הם ללבנים, ולכן יעילות השיטה היא נמוכה יותר.

בנשים נהוג לבצע בדיקות משטח צוואר הרחם, המכונות בדיקות (PAP (Papanicolaou, בדיקות אלו מבוצעות בישראל בנשים בלבד, בקופות החולים ברחבי הארץ ונעשות ע"י לקיחת משטח מצוואר הרחם.

קיימים שני סוגי PAP - רגיל ודק, כאשר בדיקת ה-PAP הדק הוכחה כאמינה יותר, ולכן היא זו שמבוצעת במרבית קופות החולים. לפי המלצות האגודה האמריקאית לסרטן, מומלץ לנשים שנחשפו לוירוס לבצע בדיקת PAP רגיל פעם בשנה למשך שלוש שנים, או בדיקת PAP דק פעם בשנתיים.

חשוב לשים לב שבדיקת ה-PAP אינה בדיקה מוחלטת ועלולה שלא לאתר בין 40 ל-50 אחוזים ממקרי ההדבקה, ולכן חשוב לחזור על הבדיקה.

הבדיקה מבוצעת בקופות החולים ע"י רופא נשים, וכלולה בסל הבריאות עפ"י פרמטרים שונים. במידה והפרמטרים אינם מתקיימים ניתן לבצע את הבדיקה באופן פרטי במרפאות שונות בעלות של כ-200 שקלים.

בדיקה אחרת, אמינה יותר היא בדיקת ה-PCR. בדיקה זו מאפשרת זיהוי ישיר של ה-DNA של וירוס הפפילומה, ומומלצת מאוד לנשים שנמצאו כנגועות בוירוס, או שעברו טיפולים שונים. בדיקה זו אינה בסל הבריאות והיא ניתנת לביצוע במרפאות שונות בעלות משתנה של כ-650 שקלים.

לקבלת מידע נוסף ללא תשלום לגבי בדיקת PCR לאיתור וירוס הפפילומה, ניתן להשאיר פרטים באתר.

קונדילומה

איך נדבקים בקונדילומה?

וירוס הפפילומה הוא וירוס שמתאכסן בתאי עור, וככזה הוא מועבר על ידי מגע של תאי עור נגועים בתאי עור שאינם נגועים. במילים אחרות, כל חיכוך של עור נגוע, גם אם אינו מתאפיין בגידולי הקונדנילומה, עם עור שאינו נגוע עשוי להסתיים בהדבקה.
אופן הדבקה מהיר זה מביא לכך שההתגוננות מפני הידבקות בוירוס באמצעות הקפדה על מין מוגן, בדרך כלל אינה מספיקה, שכן יחסי מין, גם אם מוגנים, כוללים בדרך כלל חיכוך ישיר של איברי המין, בעיקר בשלבים המקדימים לחדירה. בנוסף, מגע של גבר נגוע באיבר מינו, ולאחר מכן מגע באיבר המין של בת זוגו, או בפי הטבעת שלה, ללא חיטוי היד, עשוי אף הוא להסתיים בהדבקה.
חשוב לציין שההדבקה היא מהירה מאוד, ובאחוזים גבוהים מאוד – מחקרים הראו שכ-50% מכל מצב של חיכוך עור נגוע בעור לא נגוע יסתיים בהדבקה. עובדה זו הביאה לכך שוירוס הפפילומה, ומחלת הקונדילומה הפכו למחלת המין הנפוצה ביותר בעולם המערבי, בה נדבקים מליוני בני אדם בכל שנה.

חשוב לציין שהידבקות בסוג אחד של הוירוס, מתוך כמאתיים סוגים שקיימים בעולם, אינו מונע הידבקות בסוג אחר. עם זאת, ברוב המקרים המערכת החיסונית של אדם שנדבק מצליחה להתגבר על הוירוס בתוך כשנה – שנתיים, ומאותו הרגע יהיה האדם חסין מפני הידבקות מחודשת מאותו הסוג של הוירוס, ולעיתים גם לחלק מהסוגים האחרים, למספר שנים.

קונדילומה של העור

כמה נפוצה הפפילומה?

הפפילומה היא מחלת המין הנפוצה ביותר בעולם המערבי. תפוצתה כה גדולה עד כדי כך שמחקרים שנעשו בארה"ב הראו שבכל רגע נתון 26.8% מבני האדם בגילאים 14-59 הם נשאים של הוירוס. על פי המחקר, עד גיל 50 יידבקו 80% מהאמריקאים בלפחות סוג אחד של הוירוס. על מנת למנוע בהלה, נזכיר בשלב זה ש-90% ממקרי ההידבקות אינם מתאפיינים בשום סממן, ושכמעט כל מקרי ההידבקות מטופלים ע"י מערכת החיסון של הגוף תוך מספר חודשים.
לא נערכו מחקרים מדויקים לגבי תפוצת המחלה בישראל, אולם המספרים העצומים שבאים לידי ביטוי במחקר האמריקאי, יחד עם הידע לגבי ההדבקה המהירה בוירוס, נותן רושם טוב לגבי ההיקפים גם בארץ.